מה נבדק?
הדוח מבוסס על סקר מקוון של 2,000 מבוגרים בארצות הברית מתחת לגיל 40. המשתתפים נשאלו על תדירות הצפייה בפורנוגרפיה ועל תחושות של דכדוך, חוסר תקווה ובדידות.
זהו דוח סקר של Institute for Family Studies בשיתוף YouGov, ולא מאמר אקדמי שעבר ביקורת עמיתים. לכן נכון לקרוא אותו כמקור תיאורי על דפוסי דיווח באוכלוסייה שנבדקה.
מה נמצא?
לפי הדוח, 32% מהצעירים שדיווחו על צפייה לפחות פעם ביום אמרו שהם חשים מדוכדכים, מדוכאים או חסרי תקווה רוב הזמן או כל הזמן, לעומת 19% בקרב מי שצפו לעיתים רחוקות או כלל לא.
גם בדידות דווחה בשיעור גבוה יותר: 36% בקרב מי שצפו מדי יום לעומת 20% בקרב מי שצפו לעיתים רחוקות או לא צפו. מחברי הדוח ציינו שהקשר נשאר מובהק גם לאחר התאמה למספר מאפיינים דמוגרפיים.
איך נכון לפרש את התוצאות?
הנתונים מצביעים על קשר בין צפייה יומית לבין דיווח על מצוקה רגשית, אך אינם קובעים את כיוון הקשר. ייתכן שצפייה תכופה תורמת למצוקה, ייתכן שאנשים שחווים מצוקה פונים לצפייה בתדירות גבוהה יותר, וייתכן ששני הדברים מושפעים מגורמים נוספים.
מגבלות המחקר
הסקר נשען על דיווח עצמי ונערך בנקודת זמן אחת. הוא אינו ניסוי קליני ואינו מאפשר להסיק סיבתיות. נוסף על כך, דוח הסקר אינו תחליף לאבחון מקצועי של דיכאון או בדידות.
